סמיח עבד אלמגיד מנסור נ' גני ירושלים מורדוך בע"מ ואח'

החלטה

בפנינו בקשת הנתבעים 2-3 למחיקתה על הסף של התביעה שהגיש נגדם התובע בתיק זה.

התובע הינו תושב בדו, ליד רמאללה. בכתב התביעה שהגיש נגד הנתבעים טען כי עבד אצלם מיום 31.12.1980 עד לחודש ינואר 2007, דהיינו כ-26 שנים.

התביעה היא לסך כולל של 1,202,660 ₪ המגיעים לתובע, לטענתו, מכוח זכויותיו כלפי הנתבעים בגין תקופת עבודתו אצלם וסיומה.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע היה עובד של הנתבעת 1, גני ירושלים מורדוך בע"מ, שעיסוקה בתחומי הבנייה והתעשייה, עיצוב נוף, עבודות אבן, משתלות ושיווק.

התובע טוען כי בחלק מהמסמכים הנוגעים להעסקתו מופיע שם המעביד כ"גני ירושלים", ולפיכך הגיש התובע את התביעה גם נגד הנתבע 2. התובע מציין שבאותם מסמכים בהם מופיע שם המעביד כ"גני ירושלים", מספר תיק הניכויים של המעביד זהה למספר תיק הניכויים של הנתבעת 1.

לטענת התובע, הנתבע 3 הוא הבעלים והמנהל ו"הרוח החיה" בנתבעות 1-2.

צירופם של הנתבעים 2-3 הוצדק בסעיף 1(ז) לכתב התביעה כך:

"היות (ו)מדובר ביחסי עובד מעביד שנמשכו כ-26 שנים וכי לא מן הנמנע שהמעבידים שינו את שמם או את סוג ההתאגדות שלהם, מטעמי זהירות התובע מצרף את 3 הנתבעים גם יחד בשל זהותם והיחסים הקרובים אף הזהות שביניהם".

התובע פירט בכתב התביעה את טענותיו בדבר מקומות העבודה, תנאי העבודה, שעות העבודה ואת נסיבות פיטוריו. בסעיף 2(יב) לכתב התביעה נטען:

"הנתבעת נצלה את מעמדו של התובע בהיותו עובד זר, ואת מצוקתו ורצונו להמשיך בפרנסת משפחתו בכל תנאי, העסיקה אותו בתנאי ניצול, עושק, וקיפוח, תוך שהיא מנסה לטשטש את זהותה או זהות המעביד הרשום של התובע".

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו כי הנתבעת 1 היתה מעסיקתו הבלעדית של התובע. במסגרת כתב ההגנה נתבקש בית הדין למחוק את הנתבעים 2-3 מכתב התביעה. נימוקי הבקשה למחיקת הנתבעת 2 הם שמדובר בגוף חסר אישיות משפטית. נימוקי הבקשה למחיקת הנתבע 3 הם שטענות התובע בכתב התביעה נטענו בעלמא ובעמעום, כי אין הן מובנות ואין בהן פירוט המעמיד עילה לחיובו האישי של הנתבע 3 בגין העסקתו.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, נטיית בית הדין לעבודה היא לברר תביעות לגופן ולא לסלקן על הסף, כל עוד אין בטחון בכך שאפילו תוכחנה הטענות שבכתב התביעה, הן לא תצמחנה עילת תביעה. לטענת התובע, הנתבע 3 השתמש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברות שבשליטתו במטרה להונות נושים ולהתחמק מקיום התחייבויות הנתבעות כלפי התובע.

לאחר שעיינו בכתב התביעה, בבקשה ובתגובה לבקשה, שוכנענו כי מקרה זה נמנה עם המקרים בהם יורה בית הדין על מחיקת כתב תביעה על הסף בהעדר עילה. נימוקינו לכך הם שטענות התובע בכתב התביעה (כמו גם בתגובתו לבקשה) בדבר הבסיס המשפטי לחיובו האישי של הנתבע, 3 הן סתמיות וסתומות, ואין הן מבהירות מהן הפעולות שנקט הנתבע 3 המבססות את הטענה בדבר שימוש לרעה באישיות המשפטית של הנתבעת 1, או מהן העובדות מהן ניתן להסיק שימוש לרעה כאמור. טענות כלליות בדבר "ניצול מצוקה" או "העסקה בתנאי ניצול, עושק וקיפוח" אינן מהוות בסיס להטלת אחריות אישית על הנתבע 3 בגין זכויות התובע כלפי הנתבעת 1.

טענת התובע בסעיף 2(יב) לכתב התביעה בדבר "טשטוש" זהות המעביד אף היא נטענה בעלמא, רק על יסוד העובדה שבחלק מהמסמכים הנוגעים להעסקת התובע שמה של הנתבעת 1 הוא "גני ירושלים". על פני הדברים "גני ירושלים" אינה אלא הנתבעת 1, ולא פורטו בכתב התביעה שמות כלשהם של תאגידים נוספים בעלי שמות דומים אשר ייתכן והיה בהם כדי להוות ראשית ראיה לניסיון להתחמק מהתחייבויות לנושים.

מן האמור בסעיף 1(ז) לכתב התביעה עולה כי צירוף הנתבעים 2-3 נעשה "מטעמי זהירות". מקובלת עלינו טענת הנתבעים 2-3 שאין לצרף נתבע לכתב תביעה "מטעמי זהירות". על המגיש תביעה נגד זולתו מוטל לטעון טענות ברמת פירוט כזו המבססת חבות, ואין ניתנת רשות לתובע לצרף נתבע שמא יתברר בעתיד כי יהיה לכך בסיס.

אשר על כן מתקבלת הבקשה למחוק את התביעה נגד הנתבעים 2-3.

הוצאות בקשה זו יישקלו בתום ההליך.

התיק יועבר לרשמת לקיום דיון מוקדם.

ניתנה היום, ח' אב תש"ע, 19 יולי 2010, בהעדר הצדדים.